אני משתדל לנשום מבלי שאף אחד יבחין
תשומת הלב ממכרת
אני מנפח את הריאות והן עובדות כמו
מרגל וּמרגלת
אני חביב על הבריות, לא לוחץ ידיים
היא אמרה שזה בסך הכול טקס פסיכולוגי
אני אמרתי בנימוס שטקס הוא מסכה של הצבוּע
היא חייכה, השתיקה התארכה כמו צל,
לפתע אמרה
"תביט על המטרונום שנע מרגל לרגל
מנסה לעוף, מתנדנד בהתמדה, בטירוף
אני סופרת לאחור עד מאה. שחרר את התת-מודע
וכשאני אבצע את השְטיק הטמון בין
האגודל לאמה, אל תדאג, אתה תתעורר בשנייה"
עקבתי אחרי המטרונום שנע מרגל לרגל
עד שעמדתי לרשותה
שמע סיפור, היא לחשה
"אמא שלי שטוחה כמו דיקט ומדקלמת בלי סוף
את המניירות שלה ואבא שלי חלש
כל יום קופץ מעץ גבוה, פותח מצנח
ומפליג

בקיץ היא הסתובבה בבית בתחתונים וגופייה
הוא ראה איך היא מזדקנת
אני ישבתי על הרצפה, בלעתי ספרים
על פֵיות ושדונים
יום אחד זוג ניצנים הֵנֵצו מהחזה שלי וכולם
שמו לב לקריצות המנקרות מתחת לחולצה
וכשהוא הביט בי ואחר כך בה
מיד זיהה את רוחב הסקלה, עומק הצרה
היא טענה שזה גובל בחוצפה, מצד אחד
ילדה מנצנצת מתחת לחולצה, תופסת את העין
מצד שני אמא שטוחה כמו דיקט
איך אפשר לעצום פה עין

אַי איך אפשר
אַי איך אפשר
אַי איך אפשר אַי איך אפשר

התחננתי לִנגיעה רכה
שתעניק לי את התנופה הדרושה
כדי לשוב להתחלה
וּכְשאחזור לעצמי הבטחתי להגיד
את מהפנטת, נשמה
היא צחקקה וסיפרה וסיפרה וסיפרה וסיפרה
בכל זאת, בת יחידה
הבנתי את השיטה
היא מהפנטת ואחר כך מתוודה בפני השבוי שלה
משהו בתוכי מתקתק, אל תשאירי אותי לבד
תני לי לצאת
תבצעי בבקשה את המעשה הגואל
נגני את המנגינה הנחבאת בין האגודל לאַמה
שחררי אותי מהסיפור על אביך ואמך
ומה שהתרחש שם מתחת לחולצה
יש לי משלי, תודה רבה

היא נעלבה וסיננה מבין שיניה קללה
ביצעה בהינף יד מול פני את השטיק הטמון
בין האגודל לאמה והלכה
האצבעות החליקו אחת על כרית השנייה
והשטיק הגואל לא יצא מלא עם כל הלב
התפקשש
אז עכשיו כשאני עומד ומדבר
לא כולי נוכֵחַ, אני חצי ער

אַי איך אפשר
אַי איך אפשר
אַי איך אפשר