יושבת במרפסת מתה לטייל בעלי ישן
כמעט סיגריה שלמה הספקתי לעשן
קוטפת מהיסמין לפחות זה
אני אומרת לעצמי
לפחות יש לי גינה
עם כמה ניחוחות של יערה
שלושה ורדים שני סוגי יסמין
והדרים בתקופת הפריחה
אני מתה לטייל
בארץ, בעולם, בכל הארצות
ולא מעזה לרצות

מטיילים למגרש היפה שלנו בתחילת הבניה
אני מתקרבת ורואה איזה זוג שפתח שם חנות בחניה
כמו ביוון, עם דוכנים של בקלאווה בורקאס ושתיה.
אנחנו מתקרבים מוכנים להרוג
ובעלי ישר רוצה לשאול שאלות
אני מקדימה אותו: היי,
מה בדיוק אתם עושים כאן
משתלטים על מקום לא שלכם?
ובעלי ואני מרימים את אחת התבניות עם העוגות והופכים אותה
ואני תוקעת את כף היד שלי לתבנית עגולה ועושה בה חור גדול
והזוג הזה לא נעמד על רגליו האחוריות ולאט לאט אני קולטת
שלא הייתה להם ברירה - אין להם כלום משלהם
שאת העוגות האלה הם עשו בעצמם, במו ידיהם מהכלום
ואני עוד מתקרבת ורואה את כחול עיניהם
ועצב נוראי ניבט משם.
אבדון...
ופה נעצר החלום.

יושבת במרפסת, מתה לטייל...

וליד הבית היפה שלנו
בית דירות שדומה
לבית הורי ברמת גן
מעבירים דירה,
בחור דק בחולצה בהירה
וחליפת פסים כהה
תברכי אותי תברכי – הוא אומר
ואני: אה, אתה הדייר החדש?
היי, אתה הולך לגור בדירה שאבי בנה
בוא תיכנס, יש לי דירה תאומה
שקצת השתנתה, אני פתאום קולטת,
שיפצנו אותה לא ממש לטובה.
הרבה שמחה באוויר
אבל הבית היפה שלי האמיתי
עומד ריק במקום אחר
ומחכה, אני נזכרת,
ולמה אני אף פעם לא גרה בו,
אני שואלת את עצמי
לפני שאני מתעוררת

יושבת במרפסת, מתה לטייל...
אנחנו משפצים בקומה עליונה
למטה גרים ערבים
אני קולטת בתדהמה
השיפוץ מועך אותם לאדמה
עוד מעט לא יוכלו לצאת או להיכנס
והם צריכים להחליט
להישאר בחוץ להיקבר בפנים
או אולי בכלל
להיעלם
וזה מטריד אותי, כי אני יודעת
עם השנים זה מתנקם...

יושבת במרפסת, מתה לטייל...
סוף סוף מטיילת בין הפרדסים,
פנסיון של היישוב הישן
יסוד המעלה... בית שאן
חדרים מוצלים וקרירים!
המקום לא של ישראלים
אולי ישראלים כל כך ותיקים
שהם חצי ערבים או רוסים עתיקים
הם קוראים לעצמם מקומיים
מסבירים לי פנים
עם מאפה של –
יוגורט גבינה וזיתים!
אוי, אני מאושרת, סוף סוף מקום אמיתי
ומעזה עוד קצת לטייל ומוצאת את עצמי
בתוך כפר ערבי מלא ילדים
בטוחה שהם מתכוונים לגמור עלי עם סכינים
האור לא לטובתי, מלאה אלימות, פחד בתוכי
מה הסיפור שלכם יא, בני זונות?
והם - צוחקים צוחקים, גברת, הלכת לאיבוד?
ומראים לי את הדרך, מלווים אותי לפנסיון
באדישות...

יושבת במרפסת, מתה לטייל...

והמקום פרוץ, כמו המעברה בנוף ים
תחושה של חצי ווילה חצי עזובה
גבר שמן יושב מולי אני שואלת את עצמי
מה הקשר שלי אליו? האם הוא בעלי?
ונדמה לי שהוא איש ידוע במאפיה
קשור להרבה חיסולים...
והוא ניגש אלי
בעדינות מנסה להרים אותי על הרגליים
שם עלי חלוק ממשי וכסף בכיסים ואני יודעת
שנקלעתי למקום לא טוב בחיים
ואין לי שום תקווה יותר
לצאת מהמקום הזה או להתעורר
ואין לי שום תקווה יותר
לצאת מהמקום הזה או להתעורר

אני -
כל כך רוצה
לטייל

והלילה כבר חלמתי שרצחתי
בפירוש פשוט ביצעתי רציחה
המטרה הייתה שוד
זה מה שעולה לי בראש
אני לא בטוחה שזה נכון
ובכל זאת אני בורחת
אבל לא משמידה
את כל ההוכחות
נשאר לי ישראכרט בכיס
שבור לשתי חתיכות
משום מה אני מסרבת להיפרד ממנו
והוא מפליל אותי וחושף הכל
אני נתפסת
נתפסת בגדול

יושבת במרפסת, מתה לטייל, בעלי ישן
חצי בקבוק של עראק הספקתי לרוקן
קוטפת מהיסמין
לפחות זה אני אומרת לעצמי, לפחות –

אביב בחוץ, עם כל הריחות... חלום
אני עוברת ברמת גן לראות את בית הורי
מבעד להריסות מתגלה ים
ונוף של הר ברמת גן!
ודמויות של אינדיאנים, עם כל הנוצות
מראה נהדר בקומפוזיציה נפלאה
אינדיאנים שועטים כמו בסרטי מלחמה
איך כל ילדותי לא הייתי ערה לנוף הזה
המיוחד ולא היה אחד ששואל
יש גם אינדיאנים בארץ ישראל?